<h1>כל בו פירוש פיטום הקטורת סימן ל"ח</h1>
<h2>דף ו.</h2>
פטום הקטורת ברייתא היא במסכת כריתות פרק ראשון. פטום פירוש כתישת הסמנין. ותקון הקטורת נקרא פטום. ואינו לשון דישון כמו שור של פטם אלא לשון תקון וכתישה. שלש מאות וששים ושמונה מנים היו עושין ביחד בכל שנה ושנה, ולא היו מפטמין למחצה ולשליש ולרביע, כמו שאמרו רז"ל בברייתא זו פטמה לחצאין כשירה ולשליש ולרביע לא שמענו אם היא כשירה אם לאו, לפיכך היו עושין אותה ביחד. ומנה של הקדש היה גדול שהיו בו ג' מנים של חול שהם מנים שלנו. המנה שלנו הוא המנה של צורי והוא משקל ק' זהובים, ומשקל כל זהוב (כ') [ב'] פשיטין, ומחצה למשקל הברזל, נמצא שמשקל המנה כ"ה דינרין למשקל הברזל, וזו היא ליטרא פלפלין שלנו. במנין ימות החמה, פירוש שבכל יום ויום היו מקטירין מנה אחד פרס שחרית ופרס ערבית נמצאו שס"ה מנים לשס"ה ימים. ומטעם זה נהגו במקצת מקומות לומר בכל יום פטום הקטורת, ומנהג יפה הוא. וג' מנים היתרים שמהם היה מכניס כהן גדול מלא חפניו ביום הכפורים מלבד חצי המנה של שחרית וחצי המנה של ערבית כדרך כל הימים כדכתיב ביום הכפורים ולקח מלא המחתה וגו' ומלא חפניו קטורת סמים דקה, ואותן שלשה מנים של קטורת אף על פי שנכתשו עם שאר המנים היה מחזירן למכתשת ערב יום הכפורים, באותה מכתשת שעשה בצלאל, וכותשן יפה שתהא דקה מן הדקה, פירוש דקה ביותר, דתניא דקה מה תלמוד לומר והלא כבר נאמר ושחקת ומה תלמוד לומר קטורת סמים דקה שתהא דקה מן הדקה, כלומר שצריכה שתהא דקה יותר מחברתה. ולאחר כתישה היה כהן גדול ממלא חפניו מאותן ג' מנים ומעלה ומקטיר, ומאותן שלשה מנים היה נשאר שאין לך מלא חפנים שמחזיקין חצי מנה של קדש, ולפי שאין מדה קצובה לחפניו של כהן גדול אלא כל כהן גדול לפי מה שהוא כי יש שחפניו גדולים ויש שחפניו קטנים לפיכך הוצרכו להוסיף ג' מנים לצורך כך ששיערו שאין להם חפנים גדולים שמחזיקין יותר משלשה מנים. והנשאר מאותן המנים היו עושין מהם שכר האומנים ומחללין אותן על מעות האומנין שנוטלין שכרן מתרומת הלשכה ונותנין אותן למחזיקי בדק הבית בשכרן, ולוקחין אותן מתרומה חדשה הבאה בניסן דכתיב זאת עולת חודש בחדשו לחדשי השנה, אמרה תורה הבא לי קרבן מתרומה חדשה.
ואלו הן, פירוש אלו הן סמנין של פטום הקטורת. צרי וצפורן וכו', פירוש שאחד עשר סמנין נאמרו למשה בסיני, שכך דרשו רז"ל קח לך סמים הרי שנים, נטף ושחלת וחלבנה הרי כאן חמשה, וסמים אחרים כנגד אלו הרי עשרה, ולבונה זכה הרי כאן י"א. צרי, זה נטף. וכן תרגום אונקלוס נטופא, כלומר דבר הנוטף, שהרי הצרי איננו אלא שרף הנוטף מעצי הקטף, ויש אומרים מעצי הקטב, והכל אחד הוא, ושרף הוא הלחות הנוטף מן האילן, ולועזים אותו גומ"א. צפורן, פירוש שחלת כדמפרש טופרא, ונקרא כן לפי שפניו חלקות כצפורן האצבע. ולבונה, כמשמעה. חלבנה, יש אומרים שקורין אותו גלמ"א. ואף על פי שריחה רע מנאה הכתוב עם שאר סמני הקטורת, וכן אמר רבי חיננא בר ביזנא אמר רבי שמעון חסידא כל תענית שאין בה מפושעי ישראל אינה תענית שהרי חלבנה ריחה רע ומנאה הכתוב עם סמני הקטורת. מור, כמשמעו מיר"א בלע"ז. כרכום, נקרא בלשון ערב זאפר"ן, ובלע"ז שפרא"ן. שבולת נרד, סם אחד הוא ודומה לבית יד של שבולת, ובלע"ז אשפיקנרד"י. קציעה היא קידה, ודומה לפיגם דודא, כדאמרינן אין מרכיבין פיגם על גבי קידה לבנה מפני שהיא ירק באילן להרכיבן מפני שדומים זה לזה. קילופה, כך שמו. קנמון תשעה.
סך כל י"א סמנין אלו ע"ב עולה לשס"ה מנים. ולא שמעתי מפני מה נותן מזה ע' מנין ומזה לא כי אם ט"ז ומזה פחות מכן. אבל נראה שלפי חזקו ופלפולו של כל סם היה מקיל במשקלו ונותן יותר מן הסם שאינו חזק כל כך. בורית כרשינה הוא עשב כך שמו, ומלבנין בו בגדים, ונקרא איררב"א סבונ"ל. מלח סדומית הוא מלח גסה, ונותנין אותה בקטורת משום על כל קרבנך תקריב מלח. ויש אומרים שהוא מלח דקה ביותר, וזהו שאמרו ז"ל שמסמא את העינים, פירוש שהיא נדבקת בידים ואינה נראית מפני דקותה. ומאותו מלח היו מביאין רובע הקב, ואין בידי למה רובע. מעלה עשן הוא עשב, ונקרא כן לפי שמתמר העשן ומעלה אותו כמקל ואינו מתפצל לכאן ולכאן, ומן הפסוק נפקא לן במסכת יומא מעלה עשן ביום הכפורים בין בשאר ימות השנה. כפת הירדן הוא ורד, ועל שם שהוא גדל בשפת הירדן נקרא כן, ויש לו ריח טוב. כדי לשפות בו את הצפורן שהיא שחורה, וכדי שלא תשחיר את שאר הסמנין מלבנים אותו בבורית. יין קפריסין, מאותו מקום שהוא חזק מאד. ולפיכך מביאין ממנו סאין תלתא וקבין תלתא לפי שכך שיערו חכמים ע' מנה של צורי. שתהא עזה, פירוש שיהיה ריחה חזק. נראה לי מפני שהוא עז, פירוש אותו יין הבא מקפריס עז וחזק ומחזק ריח הצרי. מי רגלים יפין לה, פירוש (לצרי) [לצפורן] אבל לפי שהפטום נעשה בעזרה ואין נכון להכניס שם מי רגלים לפיכך לא היו שורין אותה בהן מפני הכבוד, שאם לא מפני הכבוד לא היו מניחין מלשרות מפני ריחן שהרי חלבנה ריחה רע ומנויה עם סמני הקטורת. ויש מפרשים מי רגלים מעין אחד הוא ששמו רגלים, ואי אפשר לומר מי רגלים ממש חלילה שלא עלה על לב אדם לשרות בהן סמני הקטורת.
חיסר מכל סמן וסמן מאותן י"א סמנים שאמרו למעלה, שלא נתן כמשקלו המפורש חייב מיתה, או שלא נתן בתוכה מעלה עשן אף על פי שאינו מעיקר סמני הקטורת אלא להעלות עשן בלבד. אחד מכל סמנין, אפילו יין ואפילו בורית כרשינה, חייב מיתה, אף משום הכנסה יתירה, פירוש אם הכניסה להיכל, דביאה ריקנית היא, שאותה הקטורת אינה כלום, והביאה לה בביאה שלא לצורך והכנסה יתירה, ובביאה שלא לצורך כתיב מיתה, דכתיב ואל יבא בכל עת אל הקודש זה ההיכל, מבית לפרוכת זה לפני ולפנים, ולא ימות הא אם יבא ימות בבואו שלא לצורך.
<h2>דף ו:</h2>
אחת לששים או לשבעים שנה גרסי' היתה נקטרת חצאין של שירים, חצאים משמע הרבה וקאי אסמנין, כלומר חצי של כל סמן וסמן נשאר בה לסוף ששים שנים שרבו השירים של שלשה מנין שמשתייר בכל שנה ושנה מחפינתו של כהן גדול, שאפילו ישמעאל בן קמחית שהיה גדול שבכולן לא היה חופן אלא ארבע קבין כמו (שפירש) [שפירשו] ז"ל במסכת יומא [מ"ז ע"א], ולפיכך כשמגיעין לסוף ששים או שבעים שנה רבו אותן השיריים כל כך שלא היו צריכין לפטם אותה שנה אלא קפ"ד מנים שהן חצאין של שס"ה, ולא השוו לומר המידה אחת לשבעים שנה שמידת החפינה אינה שוה שיש מי שחפינתו גדולה ויש מי שחפינתו קטנה, ולפיכך אמרינן דבר מסופק לששים או לשבעים כלומר פעמים לזה או פעמים לזה ופעמים בין הפרקים האלו לפי הכהן ששימש. ואותן שיורים הנותרים מן החפינה בכל שנה לא היו מצניעין אותן עד שיגיעו לסוף שישים ויצטרפו ויעלו לחשבון חצאין שהוא קפ"ד מנים, שהרי בכל שנה ושנה היו מחללין אותן שיורין של אותה שנה על מעות האומנין וחוזרין ולוקחין אותן מתרומה חדשה, ומערבין אותו מותר עם השס"ה מנים של שנה הבאה וכן היו עושים בכל שנה עד שמגיע לששים, נמצא שמשתייר מן השס"ה של אותה שנה כל החצאין ולא היו צריכין לפטם בשנת ששים אלא קפ"ד מנים. והני ששים או שבעים לאו למימרא דליתרמי שיהיו בה חצאין ממש לא פחות ולא יותר דאי נמי הוה מקמייתא ארבע או חמשה מנים יותר על חצאין היו מפטמין כל החצאין של שס"ה דשנה הבאה דבציר מהכי לא מפטמינן כדקתני לעיל לשליש ולרביע לא שמענו. ואין לך שבעים שנה שלא יהא שם מן הישנה יותר מקפ"ד מנים לפי שיותר משני מנים וחצי נשאר ברוב השנים הלכך אי אפשר שלשבעים שנה לא יהיה שם יותר מקפ"ד מנים, ולפעמים יזדמן שלששים שנה היו קפ"ה מנים וכל זמן שלא נשתייר מן הישנה חצאין שלמים היו מפטמים אותה שלימה שס"ה מנים. כתות, חתיכה, כלומר מעט. ויש שגורסין קרטוב, והוא שם מידה קטנה. מפני ריחה, פירוש שהיה נודף ריח טוב ממנה ביותר.
היטב הדק הדק היטב. פירוש לסמני הקטורת אומר היטב תתדקק היטב, וזה שאמרו שהקול יפה לבשמים, פירוש קול המאמר הזה הוא יפה לבשמים, שהדיבור הזה יצא הבל מפיו, שהרי אלו התיבות יוצאות מן הגרון. פטמה לחצאין, פירוש שלא נעשה אלא קפ"ד מנים ביחד שהן חצאין של שס"ה כשירה. לשליש ולרביע לא שמענו, פירוש לא שמענו מרבותינו אם היא כשירה אם לאו.
